חזרתי רק לומר שלום – על האכזבה מאובנטו ולינוקס בכלל

בין השנים 2006 ל-2009 הייתי ראש הלוקליזציה של אובונטו ישראל. אובונטו למי שלא מכיר היא הפצת לינוקס, אחת מיני רבות כאשר המאפיין היחודי שלה הוא שהיא שמה את המשתמש הביתי במרכז ולכן, כפועל יוצא היא מספיק ידידותית על מנת להציע את עצמה כחלופה נאותה למערכת החלונות (שעולה לא מעט כסף כמובן) ובכך להיכנס למליוני בתי אב מסביב לעולם.
באותן השנים בהן הייתי ראש הלוקליזציה שלה בישראל היה סביב אובונטו באז רציני מאוד.
הרבה אנשים נחשפו אליה ולרעיון אותו היא מייצגת: מערכת הפעלה חופשית בה כל אדם יכול להשתמש, ללא תשלום, ללא פגיעה בפרטיות של המשתמש.

דבר מוביל דבר

באותן השנים הייתה אופוריה מסוימת סביב אובונטו, גילינו משהו חדש, הבנו שאפשר גם אחרת- שלא חייבים לשלם הון עבור מערכת הפעלה.
היינו חבורה של אנשים צעירים שראו במיקרוסופט סוג של אוייב ודאגנו לעשות הכל על מנת למצוא פתרונות ולהתאים אותם לקהל המשתמשים שלנו.
לאט לאט ראינו איך החשיפה לאובונטו גדלה, כתבו עלינו לא פעם ב-Ynet ואנשים נוספים התחילו להשתמש בה. דם נוסף נכנס לעסק ולאט לאט ראית יותר הירתמות של הקהילה לטובת פתרונות כמו תוספים, אפליקציות, עזרה הדדית וגם חברויות נוצרו שם.

בתור ראש הלוקליזציה הייתי הלכה למעשה מרכז את העניין הקהילתי, ומתוקף כך יצאנו לשיתופי פעולה עם מספר חברות וארגונים תוך מתן דגש על קידוש הערכים אותם אובונטו מייצגת.

לאט לאט העניינים התחילו להתפורר

כמו בכל מקום שיש בו יותר משתי אנשים התחילו לצוץ כל מיני בעיות של אגו, משתמשים שניסו להכניס פוליטיקה וגם החלטה אחת גרועה שקיבלה חברת האם של אובנטו, קנוניקל, שגרמה לרבים לצאת מהמשחק ולעבור לעבוד עם הפצות לינוקס אחרות: בשנת 2009 החליטה קנוניקל שהם מפתחים סביבה גראפית(1) עצמאית שתשרת את משתמשי אובונטו.
ההחלטה על פניו היא צומת דרכים, אבל כשהביצוע היה גרוע והתחילו לזרום ים תלונות של משתמשים כאשר בבסיסן חוסר הסתגלות לחוויית המשתמש (UX) אנשים פשוט התחילו לחזור חזרה לחלונות או לעבור להפצות מתקדמות יותר כמו הפצת האם דביאן, או ארצ׳ שבאותן שנים רק התחילה להרים את הראש.

אני עצמי באותו הזמן התחלתי להתנדנד בין מערכת הפעלה שהייתה נראת לי כבר לא רלוונטית לבין האהבה שלי לקהילה האדירה הזאת שפיתחנו לעצמינו. בסופו של דבר מצאתי את עצמי מתחיל לעבוד עם דביאן (הפצת האם עליה אובונטו מבוססת) ושומר על קשר הדוק עם הקהילה עצמה.
ואז באיזה שהוא יום קמתי בבוקר והבנתי שהמחשב שלי משעמם, משחקים בלינוקס זה היה דבר שרק יכלת לחלום עליו באותה התקופה ומהר מאוד מצאתי עצמי מהגר בחזרה לסביבת חלונות ונהנה מהשפע העצום שיש לה להציע לי.

חזרתי רק כדי לראות

בשנים האחרונות אני עובד עם שתי מערכות הפעלה, יש לי נייד תוצרת אפל (MacBook) ומחשבנייד (שהוסב לנייח) שמריץ חלונות 10 (עליו בעיקר אשתי עובדת). קיים פער תהומי בין חלונות לזו המתחרה תוצרת אפל, אבל איך שלא אסתכל על זה, לאורך השנתיים האחרונות שתיהן עברו כברת דרך משמעותית והתפתחו פלאים- דבר שקשה לי לומר על הצלע השלישית בחבורה, לינוקס.

למעשה הכל התחיל בזה שלאחרונה רכשתי מחשב נייח, ראשון אחרי הרבה מאוד שנים:
הייתי צריך מחשב נייח עם דיסקים מספיק גדולים על מנת שאוכל לאחסן כמויות אדירות של חומרים ותמונות שצילמתי ואספתי במהלך השנים. נייד עם 4 טרה עליו זה לא משהו שקיים היום בשוק לכן נאלצתי לפנות לכיוון של להרכיב מחשב חדש בעצמי.
עבורי לא הייתה שאלה בכלל, רציתי להתקין הפצת לינוקס שתהיה מספיק ידידותית על מנת שלא אצטרך לשבור את הראש על דברים שהם טריוויאלים היום בעולם המחשוב.
האמנתי שכמו שחלונות ו-MacOS התפתחו בשנים האחרונות כך גם אובונטו, דמיינתי לעצמי מערכת עדכנית שיודעת לתמוך בחומרה Out-Of-The-Box , כזו שתדע לתקשר עם המסך שלי בסלון בצורה טבעית ותדע לתת לי סביבת עבודה נאותה.
כנראה שציפיתי ליותר מידי.

מערכת שבורה

שניה לאחר ההתקנה של אובונטו התחילו שגיאות , מסתבר שאין ללינוקס דרייבר נורמלי לכרטיס מסך של אינטל והדרייבר האחרון הושק אי שם בשלהי 2010. הדרייבר לא מספיק עדכני כדי לדעת לרנדר תצוגת מסך ב-4K וגם כאשר החלפתי את הרוזלוציה לנמוכה יותר (1080) סבלתי מבעיה של overscan במסך בנוסף לתמונה מפוקסלת לחלוטין שלא אפשרה לי לעבוד בצורה תקינה.
אולי בשנת 2009 היה לי את הזמן והסבלנות להתחיל להתעסק עם השיט הזה, אבל היום כשאני נשוי עם ילדה ומתחלק ביומיום שלי על פני כל כך הרבה דברים, אני פשוט לא מוצא להתעסקויות המיותרות האלה זמן.

לאחר מכן עדכון פשוט הפך לסיוט כאשר ירדו למחשב חבילות שבורות:
sudo apt-get update; sudo apt-get upgrade
ואז התקבל לי פלט של מספר חבילות שבורות, דבר שאילץ אותי להריץ עוד מספר פקודות על מנת להכריח את המחשב להתקין גירסאות אחרות על מנת שאלה יפעלו כשורה. חשבתי שאולי זו רק אובונטו שנשארה מאחור, הרי שאין מצב ששום דבר לא השתנה ושאפילו תמיכה בסיסית בחומרה מודרנית חסרה.
החלטתי לנסות ולעבור להפצת האם, דביאן: דביאן מאופיינת בהפצה שהחבילות אשר מרכיבות אותה ישנות יחסית, זה בגלל שהיא לכאורה אמורה להיות נטולת באגים ויציבה מאוד. ההתקנה הייתה פשוטה למדיי , דווקא בזה הם השתפרו.
ואז רגע אחרי ההתקנה נתקלתי בבעיה הראשונה, היא לא יודעת לתמוך ברוזלוציה גבוה.
התקלה הופיעה בדמות זה שלא היו לי פונטים בכלל , ז״א שבסביבה הגראפית לא היה טקסט רק אייקונים. WTF!
שחררתי גם אותה לשלום ועברתי למינט: היא דווקא הייתה בסדר בין השלוש והציע תמיכה דיי יפה, אבל שוב נתקעתי על הדרייבר הארור של אינטל והביצועים הגראפיים היו נוראיים.

נמאס לי, לא קניתי מחשב בשביל לשרוף שעות לטפל בתקלות שהן כל כך בסיסיות.
אני לא יודע איך פעם היה לי תחת לשבת על זה, אבל היום אין לי זמן לשטויות האלה ובסופו של יום אם המערכת לא יודעת לתת מענה לדברים הבסיסיים האלה, אולי שווה לי פשוט לשים אותה בצד ולעבור למוכר והטוב.

רכשתי דרך האתר HRK רישיון OEM לחלונות 10 גירסאת PRO במחיר של 14$.
קיבלתי את הרישיון שניה לאחר התשלום וניגשתי לאתר של מיקרוסופט על מנת להוריד את קובץ ההתקנה.
התקנה של חמש דקות (בדוק) ועולה לך מערכת נטולת תקלות, כל הדרייברים עדכניים Out-Of-The-Box, חלונות אפילו התקינה עבורי את הדרייבר הגרפי האחרון של אינטל. תענוג.

נשארה בי תחושת החמצה ופספוס, החמצה על מה שאובונטו (בפרט ולינוקס בכלל) יכלה להיות.
ופספוס ענק , כי היא כבר כמעט הייתה המערכת האולטימטיבית אבל בכל זאת נשארה הרחק מאחור.
אבל בתוכנה , כמו בחיים עצמם- החזקים מתחזקים ואלה החלשים נעשים רק חלשים יותר עד שהם כמו אובונטו, כבר לא רלוונטים יותר.
כך היה אגב עם מערכות אחרות (2) שבזמנן היו מתקדמות מאוד והציעו חוויה אחרת אך עם השנים נעלמו כלא היו.
האם אובנטו בדרך לשם ? אני לא יודע עדיין. אבל מה שכן גם בקהילת משתמשי אובונטו עולות לא מעט שאלות בנוגע לעתיד שלה.
ואם כבר דיברנו על העתיד, נסו להבין לרגע שאובונטו הייתה, ועדיין, ההפצה המתקדמת ביותר.
אם כך- מה לדעתכם זה אומר על העתיד של כל השאר?

  1. ״סביבה גראפית?״ אתם בטח לא מבינים , אבל בלינוקס בשונה מחלונות או MacOS ישנן מספר סביבות גראפיות , ז״א שהדסקטופ שלכם יכול להיראות אחרת בלחיצת כפתור. 
  2. ראו ערכים הבאים: BeOSBSD ויש עוד המון!