אני מאמין

שיר נפלא שמצאתי ברשת לפני כמה שנים ומאז הוא המוטו העיקרי לפיו אני חי.

I Believe

I believe that every human have divine guidance that directs him and promote challenges in his ways.
I believe that humans are wonderful, unique ,valuable and deserved to be loved.
I believe that love is the reason and the base for our existence, and the most important source of life.
I believe that every human have gifts that are unique to him and no one else have them.
I believe that humans live for learning, developing and to fulfill their potential.
I believe that greatness of humans and the answers to all the questions are inside them

I believe that we create the reality of our life and that all that happens outside is the reflection for our consistency
I believe that every person can create the change in his life in any place in any station anytime and of any each.

I believe that we create the reality of our life.
I believe that we create the reality of our life.

I believe that we create a reality.

למה אני אף פעם לא ממליץ להצפין כונן למחשב נייד?

או למה לא יהיה נכון לבזבז משאבי מערכת על כונן שלם כשנכון יותר להצפין רק את מה שחשוב לנו

לא מעט פעמים לאחרונה יוצא לי להיחשף למשתמשי קצה שבוחרים להפעיל הצפנה מלאה על כל הכונן הקשיח שלהם במקבוק או במחשבי ה-Surface.
לעיתים אנשים בוחרים את זה מתוך חוסר מודעות ומתוך סוג של להט הרגע – הכוונה כשהם מפעילים בפעם הראשונה את המחשב הם פשוט לוחצים כן על כל האפשרויות בלי להבין באמת מה כל אפשרות ואפשרות עושה.

למעשה אם אוכל לחלק את אלו אשר מפעילים את ההצפנה על הכונן לקבוצות אוכל לחלק אותם לשתיים:
אלו שמפעילים כי בהפעלה הראשונה לא היה להם מושג מה זה אבל הם לחצו כן. ואילו שמבינים דבר או שתיים וחושבים שהכי נכון טאקטית לשמור על המידע שלך על ידי הצפנה של כל הכונן עצמו.

מה שבטוח זה שבשני המקרים הזוכים המאושרים עשויים לקבל בעיה של ירידת ביצועים, מהירויות כתיבה/ קריאה נמוכות יותר והרגשה כללית של מחשב "עגלה".
כמו כן ישנם עוד נקודות נוספות עליהם כדאי ומומלץ לחשוב:

קודם כל למחשבים ניידים יש יתרון מובנה על פני אלו הנייחים- יתרון הניידות: החיבורים שלנו לרשת במחשב הנייד הם למשך כמות זמן מוגבלת, תחת כתובת IP בסביבה שהיא משתנה ולא קבועה (כמו במחשב הנייח) ולכן במרבית הפעמים משך הזמן הדרוש על מנת להיכנס לרשת פנימית (WIFI של שכן לדוגמא) ולהתחבר למחשב מסוים הרשום באותה רשת לוקח לא מעט זמן. יתכן שבמשך הזמן שתוקף ינסה לעשות זאת הוא יתקל בזה שאנחנו נסגור את המכסה של המחשב ואז המחשב יתנתק מהרשת? יש גם עוד תרחיש בו סיימנו לעבוד ואנחנו פשוט סוגרים את המחשב, או זזים איתו אל מחוץ לטווח הקליטה, או סתם בוחרים לעבוד במצב לא מקוון.
בשונה ממחשב נייח שבמרבית הפעמים לא נכבה, נשאר על אותה כתובת IP פנימית ובחלק מהפעמים משתף יותר מידע ברשת הפנימית, מחשבים ניידים נהנים מיתרון מסוים בזה שהם מחוברים למשך פרק זמן קצר יותר ומחליפים כתובות פנימיות מהר יותר מאלו הנייחים. גם במרבית הפעמים אופי העבודה על מחשב נייד שונה מזה אשר על מחשב נייח דבר אשר מוביל ליתרון אבטחתי רציני מאוד.

יצא לי פעם לשוחח עם אחד ממומחי האבטחה של אינטל על סוגיית ההצפנה- הדבר הראשון שהוא אמר היה משפט מאוד חשוב:

אין דבר שהוא לא פריץ אלה השאלה היא מפני מי אתה רוצה להתגונן?

וזה מוביל אותי לעובדה הראשונה שלנו – הכל פריץ.  זאת נקודת הבסיס
השאלה היא מפני מי נרצה להישמר ובאיזה דרך.
זאת אומרת ששתי הפרמטרים שלי במשוואה הם מפני מי ? ומה מידת הנגישות שאנחנו נאפשר?
מה שמוביל אותי בכל פעם מחדש ליצור לעצמי מין ׳מפת איומים׳ לפי שאלות שהן דיי קבועות שאני שואל את עצמי:
1. מה באמת מפריע לי ?
2. מה הפחד שלי?
3. מפני מי אני צריך להיזהר?
קחו דוגמא:
נניח ואני מצלם בשנה מעל 30 אלף תמונות ברמה המקצועית, זה העבודה שלי.
מה שבאמת יפריע לי זה זמני טעינה ארוכים. מה שאומר שאני לא יכול להרשות לעצמי להצפין כונן ועל אחת כמה וכמה אני לא יכול להרשות לעצמי להצפין כל קובץ בנפרד.
נניח ולא אכפת לי (ברמה המהותית) אם חלילה מישהו יפרוץ לי , אבל מה שכן יפגע בי זה שהחומרים שלי ימחקו.
בסנריו כזה אני אעדיף לעשות גיבוי מפורז, זאת אומרת לגבות את המידע שלי על מספר כוננים חיצוניים או שירותי ענן שונים.

ניקח תרחיש אחר בו אני –נניח– מתווך של איזה חברת צוללות, אני עובד על מסמכים שמורים שפרט אלי אף אחד לא צריך להיחשף אליהם. בתרחיש כזה הרי שאני אעדיף לשמור אותם על כונן חיצוני אמין יחסית (דיסקמ פלאש ולא מכאני) ולא רק, אני גם אעדיף להצפין את הקבצים עצמם ,על מנת שבכל מקרה, אם מישהו יגנוב לי את הכונן הוא לא יחשף למידע הרגיש שאני מחזיק שם.

בכל מקרה בשום תרחיש אני לא אבחר להצפין את הכונן במלואו- מסיבה פשוטה, אם אני אבנה רק על ההצפנה הזאת אני ארגיש ירידה בביצועים ובלאו הכי מי שיפענח ויכנס לכונן יחשף למידע בשלמותו, מה שמותיר אותי להתמודד עם ניהול חכם של המידע שלי: מה שרגיש לעיניים של אחרים יהיה מוצפן כקובץ, בכל תרחיש אני אנהל שגרת גיבויים על גבי כונן חיצוני, שירותי ענן ומערך raid פנימי.

בחרתי להתמקד בפוסט הזה בדברים שהם יותר תודעתיים ויותר תיאורטים מאשר טכנים היות ובמרבית הפעמים לאנשים אין מודעות לסכנות או לחששות ולכן הם בוחרים להתעלם או לפעול בצורה שהיא איננה נכונה לצרכים שלהם.
מדריכים טכנים יש באינטרנט בשפע, לדעת מה לעשות (מבחינה טכנית) זה הכי קל
הבעיה היא המודעות שפשוט לא קיימת במרבית המקרים.
ברגע שאנחנו מציפים משהו לתודעה שלנו אנחנו מתחילים להתמודד עם זה ביומיום ואז כבר מגיעים פתרונות איכותיים ונכונים, אבל כל זמן שאין לנו מושג בכלל מפני מה אנחנו צריכים להתגונן אנחנו נמצאים בסיטואציה של חוסר ודאות ומקווים שמשהו טוב יקרה. לא כך יוצרים ביטחון במרחב המקוון.

לסיכום (אם התעצלתם לקרוא הכל), אלה הסיבות בגינן אני לא אמליץ להצפין כונן שלם במחשבים ניידים:

  1. יתרון הניידות – יחסית לסביבת עבודה נייחת, במחשב הנייד אנחנו מתחברים לפרקי זמן קצרים יותר, מחליפים כתובות IP פנימיות בתדירות רבה יותר, ומשאירים את המחשב פתוח (הכוונה דולק, לא על מצב שינה) פחות זמן.
  2. ירידה בביצועים
  3. אבטחה פחות איכותית, אם התוקף שלנו יודע שאנחנו עובדים בסביבת מק והוא יודע איך עובדת ההצפנה בסביבה זו אזי שהיא חסרת יתרון, הוא ידע איך לפענח את ההצפנה.

ומה אני כן אמליץ ?

  1. לנהל שגרת גיבויים מפורזים, כל כמה כוננים מול כמה שירותי ענן או דיסקים חיצוניים.
  2. להצפין קבצים, רק את מה שיהיה רגיש לעיניים של אדם אחר.
  3. לשמור על תודעה אבטחתית, להבין את האיום, להבין מפני מה אני אמור להתגונן ומה עלי לעשות (אופרטיבי) ביום יום על מנת להישמר ולשמור על המידע שלי.

זהו, אני מקווה שהצלחתי להעביר את הנקודה.

כל מה שתצטרכו אתם מוזמנים להגיב או לפנות בפרטי.

שתהיה שבת שלום.

בתור להופעה של בריטני ספירס

בתור להופעה של בריטני ספירס: עמדה לפני ילדה בת 15 בערך. השומר סירב להכניס אותה בטענה שאסור להיכנס עם מצלמות לאירוע. היא יוצאת מהתור וחוזרת עם שוטרת ששאלה את השומר למה לא ניתן להיכנס עם מצלמה ומה עליה לעשות עכשיו? איפה היא יכולה להפקיד אותה?
מגיע האחמ״ש של אותו שומר ואומר ״אין כניסה עם מצלמות״ למה ? ככה !
אנשי הפייסבוק היקרים, מי יכול להסביר להדיוט כמוני מה מסוכן בילדה עם מצלמה?
#הצינור

שתי האגורות שלי על Nikon D3300

מאז שאני זוכר את עצמי מאוד אהבתי לצלם, מתמונות פורטרט חובבניות ועד פרחים עוצרי נשימה. עד לפני מספר חודשים צידדה בי המחשבה שניתן להביא יופי של תמונות ממכשירי הסלולר שלנו- הרי שאלה התפתחו בצורה משמעותית למדי בשנים האחרונות והגיעו לרמה גבוה ביותר. בגלל האהבה שלי לצילום תמיד הייתי עסוק במירוץ אחר מכשיר הסלולר הבא שלי , זה התחיל מהגלאקסי 4 והמשיך דרך ה-G3 של LG , אחר כך היה לי את ה-Z5 Premium של סוני (שהוא היה יותר מצלמה מטלפון) ולפני חצי שנה רכשתי את האייפון 7 פלוס (כשרק יצא)

עם כל המכשירים הנ״ל צילמתי לא מעט תמונות. למדתי את יכולות הצילום שלהם בצורה יוצאת דופן. והאמת? דיי התבאסתי מהמצלמה של האייפון 7 (פלוס) והרגשתי ירידה משמעותית ברמה יחסית לזו הקודמת שהייתה לי בסוני (שידעה לעשות תמונות ווידאו ברמה סופר גבוה)

לכן בוקר אחד החלטתי שצריך להתקדם.

הבנתי שאם אני רוצה להמשיך להינות מרמה גבוה של תמונות אצטרך או לחזור לסוני הנפלא שהיה לי (לא סובל אנדרואיד) או לעבור למצלמה אמיתית- מצלמת DSLR

התחלתי בלילות לקרוא קצת על התחום וערכתי השוואה בין הדגמי כניסה של קנון וניקון ולפי הנתונים על הנייר בחרתי בחירה עיוורת בניקון D3300 , טוב נו, לא כל כך עיוורת – קראתי גםסקירות מחו״ל והתעסקתי בעיקר בשאלה עד כמה איכותית התמונה שהיא יודעת לייצר. אבל משהו אחד שבאותו זמן לא תפסתי בכלל היה נושא העדשות- החומרים אליהם נחשפתי נתנו לי להרגיש שזה באוויר מידי ושאני פשוט לא תופס את ההבדלים והסוגים השונים בין עדשת הסטוק המגיעה עם המצלמה לבין העדשות המקבילות.

הכל התבהר כשבמקרה נכנסתי לארליך. שם פגשתי את אביעד והתחלתי לשאול אותו ולתחקר. הבנתי מכמה חברים שלהם מצלמות מקצועיות שאיכות העדשה חשובה יותר מהמצלמה עצמה לכן על הסעיף הזה בחרתי שלא להתפשר כלל ורכשתי את אחת העדשות הטובות שיש: סיגמא 17-50 מ״מ. החדות שלה מאפשרת לי לבצע מגוון רחב של צילומים המתחילים באובייקטים, דרך פורטרטים ועד צילומי נוף עוצרי נשימה. הסיגמא היא פשוט עדשה סופר-חדה ואיכותית. זו ההגדרה המדוייקת עבורה. בנוגע לעדשה איתה מגיעה המצלמה- תעדיפו שלא לרכוש אותה, היא בינונית ומטה מבחינת חדות ואיכות התמונה שהיא יודעת לייצר.

משהו שחשוב לקחת בחשבון כשלוקחים מצלמה כמו ה-D3300 זה שהמצלמה אינה מגיעה עם מייצב תמונה, על כן עדיף לרכוש עדשה עם מייצב.

ואז רכשתי אותה

ולמעשה הדבר הראשון שחשבתי לעצמי מיד אחרי שפתחתי את אריזת הקרטון איתה מגיעה המצלמה זה :״מה לעזאזל אני עושה עם כל כך הרבה כפתורים?״ ועוד מחשבה פשוטה שעלתה לי בראש היא ״אוקי, מה זה השיט הזה?״
בהתחלה הייתי במצב בו יש לי אחלה של מצלמה אבל ידע כל כך גרוע שפשוט הרגשתי חסר אונים מבחינת היכולות המוגבלות שלי להביא תמונה טובה.
לכן במשך כמה לילות ישבתי לקרוא וחקרתי קצת את הנושא. אני מודה שלקח לי לא מעט זמן להבין מה ההבדל בין מהירות תריס לבין מפתח צמצם , ומה זה לעזאזל ISO?
לאט לאט ככל שהתמקצעתי הבנתי כמה הניקון הזאת כל כך פשוטה וידידותית , הבנתי כמה כל כך קל וכייף להביא איתה יופי של תוצאות. פשוט תענוג.

בנוקודת- מה אהבתי ומה פחות:

אהבתי:

  1. אהבתי את הממשק של המצלמה, את הקיצורים של הלחצנים ואת הפשטות בעבודה איתה.
  2. אהבתי את הסוללה שמחזיקה ל-700 תמונות (נתון רשמי) ולי בפועל החזיקה יותר (אולי בגלל שאני לא עובד עם פלאש בכלל?)
  3. אהבתי את התוצאה, תמונות סופר-איכותיות.
  4. יחס עלות- תועלת מצויין. הכי טוב שיש.
  5. ידידותית מאוד למתחילים. הכי טובה למי שרוצה להיכנס לתחום.
  6. המצב האוטומט באמת מזהה יופי הרבה סיטואציות ונותן מענה מושלם למרבית המקרים.
  7. המצב הידני קל מאוד לתפעול.
  8. טעינה מהירה וסוללה שמחזיקה להרבה מאוד קליקים.

פחות אהבתי:

  1. יצא דגם חדש יותר שהוא עדכון לדגם שלי יש, הוא מתומחר בצורה משמעותית יקרה יותר, למה? אם בחרתם לעדכן מדוע לא להפסיק את הייצור של זה ולהוציא משהו חדש יותר באותו המחיר ?
  2. עדשת קיט, לא מומלצת בכלל . תחסכו מעצמכם.
  3. ISO מינימלי של 100 – אני יודע שבמרבית המצלמות זה ערך ה-ISO הכי נמוך שיש , הייתי הרבה יותר שמח לראות ISO 50 … מי שמצלם בעיקר בשעות הבהירות של היום שואף תמיד לצמצם את ה-ISO ככל הניתן.
  4. מסורבל לצלם איתה וידאו. לא מומלץ.

אני מאמין שאני יכול לכתוב עליה עוד הרבה, אבל בסך הכל באמת שמדובר בבובה של מצלמה שמיועדת בעיקר לאלו שעושים את הצעדים הראשונים בתחום של הצילום המקצועי. היא תיתן לכם בדיוק את התוצאה אליה אתם מכוונים, תהיה סופר ידידותית פשוטה ותאפשר לכם להגשים את התמונה אותה אתם מדמיינים בראש רגע לפני כל קליק.

מוזמנים להגיב.

נטו משפחה – תוכנית הבחירות של כחלון

מי שקרא את הפוסט שלי בנוגע ללמה לא יהיה נכון להוריד כעת מיסים וודאי הבין השבוע מניין הגיע החיפזון של שר האוצר , משה כחלון, ליישם תכנית כלכלית חדשה שאמורה להטיב ישירות עם מעמד הביניים:

עיקרי התוכנית

  • סבסוד צהרונים בסכום מצרפי של 900 מליון שקלים
  • תוספת של נקודת זכות לזוג הורים עובדים בסך 1.7 מיליארד שקלים.
  • ביטול מכסים: טלפונים סלולאריים, בגדי תינוקות ונעליים – סה"כ 600 מליון שקלים.
  • הגדלת מענקי עבודה למשפחות עובדות בסכום כולל של 750 מליון שקלים.

סה"כ 4 מיליארד שקלים
המספר הזה נשמע לכם מוכר? זה בדיוק הסכום העודף מגביית המסים איתו היה צריך האוצר להחליט מה לעשות.

עניין של פוליטיקה.

לפי דיווחים בדה-מרקר ובגלובס הייתה מחלוקת דיי רצינית בין שר האוצר לראש הממשלה בנוגע מהי הדרך הטובה ביותר להשיב את עודפי הגביה לציבור:
ראש הממשלה התעקש להוריד את המע"מ ואת מס החברות בעוד שכחלון רצה להשתמש בעודפים בשביל תוכניות הטבה שונות (כמו זו שיצאה לבסוף לפועל).
השבוע התבשרנו בהודעה חגיגית על עיקרי התוכנית, מיד לאחר מסיבת העיתונאים פורסם בחדשות ערוץ 2 שראש הממשלה כלל לא עודכן אודות התוכנית. כשמוסיפים את המהירות בה חתם כחלון על הצווים המורים על ביטול המכסים ניתן להבין רבות על הפוליטיקה שלנו ועל טיב היחסים (ואולי אף סדר העדיפויות) של מי שעומד בראש משרד האוצר:

לאורך השנים הבנו כי קיים איזה שהוא מתח מובנה בין ראשי הממשלה לדורותיהם לבין שרי האוצר, אך בכל הקשור לרומן המתמשך בין ביבי לכחלון אזי שהפעם הראשונה שראינו את זה בקדנציה הנוכחית היה כאשר צצו מחלוקות בנוגע לפתרון משבר הדיור, לפני שנתיים.
ולאחרונה היו מחלוקות קשות סביב נושא תאגיד השידור הציבורי. כשקוראים את הידיעות השונות נדמה שמשאלתו של שר האוצר (כמשאלת כל חבר כנסת) זה להגיע לכמה שיותר הישגים עליהם יוכל לחתום את שמו ולזקוף לעצמו בקמפיין הבחירות הבא.
זו אולי הסיבה היחידה שבחר השר כחלון דווקא להוריד מכסים- הרי ששיעור המכסים בארץ הם באחריותו הבלעדית של השר, הוא יכול לשנות מעת לעת את גובה שיעור המכס ואף לבטל את המכסים עצמם בחתימתו בלבד, ללא אישור הממשלה וללא דיון ציבורי על כך. מה שאומר שעיקר התהילה מגיעה ישר אליו.
אם נסתכל מה פוליטית היה נכון הצעד שעשה כחלון מסתמן בתור הצעד הפוליטי ביותר , זה שיקדם אותו ישירות ויוסיף עוד כמה מנדטים בבחירות הקרובות.
כשבוחנים את התזמון של הצעד ניתן להסיק כי כחלון מיהר מאוד לקדם את הרפורמה הזאת, אולי כי הוא חשש שיהיו בממשלה מי שיוסיפו לתקוע מקלות בגלגלים ולהקשות על ביצוע הרפורמה: לרוב שינויים פיסקלים כמו אלה שעשה השר מקבלים ׳זמן התארגנות׳ מסויים, לדוגמא, כשלפיד הוריד את שיעור המע״מ הוא נתן התראה של חודשיים מראש וקבע תאריך יעד 1.6 – היום בו מתחיל חציון חדש , ספרים חדשים.
יש יתרון בקביעת שינוי פיסקלי (כמו זה שעשה לפיד) בתאריך שהוא פתיחה של חציון או שנה חדשה, שינוי כזה לרוב חוסך עבודה רבה לפקידות במשרד האוצר כמו כן זה גם נוח מבחינת ניהול הספרים והמאזנים השונים. עצם זה שהוא הכריז על רפורמה ותוך 24 שעות כבר מיהר לחתום על הצווים מלמד אותנו שהוא עשה צעד פוליטי אדיר, סימן את הטרף שלו ומיהר לתקוף – טרם מישהו יעצור בעדו.
הכל כאן ועכשיו – דבר שמצביע על חשיבה כמו זו של מבצעים צבאיים ופחות כמו של מי שעומד בראש מערכת פיננסית ממשלתית.
אל תטעו- אני מברך על התוכנית הזאת, הוא יזם בהחלט רעיון נפלא. אך יחד עם זה אסור להיות פזיזים.

DSC_0051

 

לכל החלטה – תוצאה

הנפגעים העיקריים מהמלך של הורדת המכסים למכשירי הסלולר הם לא אחרת מאשר היבואנים וחברות הסלולר (שגם ככה המצב שלהם רעוע), אלה מחזיקים בסחורה בשווי של מאות מליוני שקלים ובבוקר אחד הפסידו 15% מערך הסחורה שלהם.
האימפקט המיידי של זה יכול בין היתר לגרור פיטורי עובדים, צמצום תנאי השירות ופגיעה רבה במאזני הפירמה.
היה נכון אולי לתת פרק זמן מסויים שמא יצליחו היבואנים וחברות הסלולר לחסל את המלאי הקיים ולייבא מלאי חדש ללא מכס.

יש מי שיגיד שלא אכפת לו מהיבואנים ושבלאו הכי הם היו נפגעים – אני אומר שזאת שטות גמורה לחשוב כך היות וכולנו צריכים את היבואנים – דרכם אנחנו לא רק רוכשים מכשירים אלה גם מקבלים שירות. בהיעדר סביבה עסקית נאותה הראשונים להיפגע יהיו דווקא משתמשי הקצה שיזדקקו לשירות ולא יקבלו אותו כמו שצריך. מצד שני יש פה עניין של ביקושים- קיים תרחיש בו אם היה נותן השר כחלון ליבואנים גרייס מסויים להתארגן טרם הורדת המכסים, קיימת אפשרות שהיינו רואים שהשינוי במחירי המכשירים היה קטן משיעור הורדת המכסים. זה למעשה יכול לקרות במצב בו הציבור מודע להורדת המכסים ומעלה את הביקוש לרכישת מכשירים חדשים, במקביל היבואנים מורידים את היקפי היבוא (טרם הורדת המכסים) ובכך מגבירים הלכה למעשה את המיחסור. המחסור שיכול להיווצר יחד עם הביקוש הקשיח יגרום ודאי לעליית מחירים טבעית וליצירת מרווחים סינטטים ברמות המחיר השונות. יש מצב גדול שבאוצר הבינו את זה ולכן בחרו להוציא את התוכנית לפועל מיד.

איך שלא נסתכל , מהצעד המיידי הזה , הנפגעים היחידים הם מחזיקי הסחורות- והאמת? אני טיפה חושש מזה שהם נפגעו. אם הם נפגעו , אנחנו ניפגע מזה גם- עכשיו השאלה היא איך?

בסיכומו של דבר

מדובר בצעד מבורך שיכול לחסוך לא מעט כסף למשקי הבית. כולי תקווה שבשנים הקרובות נראה הורדת מכסים נוספת, בתחום המזון למשל שם הריכוזיות גבוה למדי ופוטנציאל החיסכון של כולנו גבוה יותר.
אישית, הייתי משתמש בכסף הזה לדברים חשובים יותר ומהותיים הרבה יותר: עזרה לניצולי שואה, הרמת קצבת הנכות לשכר מינימום וכו׳.
אך כמו המשפט המוכר, נותנים תיקח …

שבת שלום!

  1. התמונה בראש הפוסט צולמה על ידי אלכס קולומויסקי 
  2. התמונה שבתוך הפוסט צולמה על ידי, כל הזכויות בתמונה זו שייכים אלי בלבד. 

חזרתי רק לומר שלום – על האכזבה מאובנטו ולינוקס בכלל

בין השנים 2006 ל-2009 הייתי ראש הלוקליזציה של אובונטו ישראל. אובונטו למי שלא מכיר היא הפצת לינוקס, אחת מיני רבות כאשר המאפיין היחודי שלה הוא שהיא שמה את המשתמש הביתי במרכז ולכן, כפועל יוצא היא מספיק ידידותית על מנת להציע את עצמה כחלופה נאותה למערכת החלונות (שעולה לא מעט כסף כמובן) ובכך להיכנס למליוני בתי אב מסביב לעולם.
באותן השנים בהן הייתי ראש הלוקליזציה שלה בישראל היה סביב אובונטו באז רציני מאוד.
הרבה אנשים נחשפו אליה ולרעיון אותו היא מייצגת: מערכת הפעלה חופשית בה כל אדם יכול להשתמש, ללא תשלום, ללא פגיעה בפרטיות של המשתמש.

דבר מוביל דבר

באותן השנים הייתה אופוריה מסוימת סביב אובונטו, גילינו משהו חדש, הבנו שאפשר גם אחרת- שלא חייבים לשלם הון עבור מערכת הפעלה.
היינו חבורה של אנשים צעירים שראו במיקרוסופט סוג של אוייב ודאגנו לעשות הכל על מנת למצוא פתרונות ולהתאים אותם לקהל המשתמשים שלנו.
לאט לאט ראינו איך החשיפה לאובונטו גדלה, כתבו עלינו לא פעם ב-Ynet ואנשים נוספים התחילו להשתמש בה. דם נוסף נכנס לעסק ולאט לאט ראית יותר הירתמות של הקהילה לטובת פתרונות כמו תוספים, אפליקציות, עזרה הדדית וגם חברויות נוצרו שם.

בתור ראש הלוקליזציה הייתי הלכה למעשה מרכז את העניין הקהילתי, ומתוקף כך יצאנו לשיתופי פעולה עם מספר חברות וארגונים תוך מתן דגש על קידוש הערכים אותם אובונטו מייצגת.

לאט לאט העניינים התחילו להתפורר

כמו בכל מקום שיש בו יותר משתי אנשים התחילו לצוץ כל מיני בעיות של אגו, משתמשים שניסו להכניס פוליטיקה וגם החלטה אחת גרועה שקיבלה חברת האם של אובנטו, קנוניקל, שגרמה לרבים לצאת מהמשחק ולעבור לעבוד עם הפצות לינוקס אחרות: בשנת 2009 החליטה קנוניקל שהם מפתחים סביבה גראפית(1) עצמאית שתשרת את משתמשי אובונטו.
ההחלטה על פניו היא צומת דרכים, אבל כשהביצוע היה גרוע והתחילו לזרום ים תלונות של משתמשים כאשר בבסיסן חוסר הסתגלות לחוויית המשתמש (UX) אנשים פשוט התחילו לחזור חזרה לחלונות או לעבור להפצות מתקדמות יותר כמו הפצת האם דביאן, או ארצ׳ שבאותן שנים רק התחילה להרים את הראש.

אני עצמי באותו הזמן התחלתי להתנדנד בין מערכת הפעלה שהייתה נראת לי כבר לא רלוונטית לבין האהבה שלי לקהילה האדירה הזאת שפיתחנו לעצמינו. בסופו של דבר מצאתי את עצמי מתחיל לעבוד עם דביאן (הפצת האם עליה אובונטו מבוססת) ושומר על קשר הדוק עם הקהילה עצמה.
ואז באיזה שהוא יום קמתי בבוקר והבנתי שהמחשב שלי משעמם, משחקים בלינוקס זה היה דבר שרק יכלת לחלום עליו באותה התקופה ומהר מאוד מצאתי עצמי מהגר בחזרה לסביבת חלונות ונהנה מהשפע העצום שיש לה להציע לי.

חזרתי רק כדי לראות

בשנים האחרונות אני עובד עם שתי מערכות הפעלה, יש לי נייד תוצרת אפל (MacBook) ומחשבנייד (שהוסב לנייח) שמריץ חלונות 10 (עליו בעיקר אשתי עובדת). קיים פער תהומי בין חלונות לזו המתחרה תוצרת אפל, אבל איך שלא אסתכל על זה, לאורך השנתיים האחרונות שתיהן עברו כברת דרך משמעותית והתפתחו פלאים- דבר שקשה לי לומר על הצלע השלישית בחבורה, לינוקס.

למעשה הכל התחיל בזה שלאחרונה רכשתי מחשב נייח, ראשון אחרי הרבה מאוד שנים:
הייתי צריך מחשב נייח עם דיסקים מספיק גדולים על מנת שאוכל לאחסן כמויות אדירות של חומרים ותמונות שצילמתי ואספתי במהלך השנים. נייד עם 4 טרה עליו זה לא משהו שקיים היום בשוק לכן נאלצתי לפנות לכיוון של להרכיב מחשב חדש בעצמי.
עבורי לא הייתה שאלה בכלל, רציתי להתקין הפצת לינוקס שתהיה מספיק ידידותית על מנת שלא אצטרך לשבור את הראש על דברים שהם טריוויאלים היום בעולם המחשוב.
האמנתי שכמו שחלונות ו-MacOS התפתחו בשנים האחרונות כך גם אובונטו, דמיינתי לעצמי מערכת עדכנית שיודעת לתמוך בחומרה Out-Of-The-Box , כזו שתדע לתקשר עם המסך שלי בסלון בצורה טבעית ותדע לתת לי סביבת עבודה נאותה.
כנראה שציפיתי ליותר מידי.

מערכת שבורה

שניה לאחר ההתקנה של אובונטו התחילו שגיאות , מסתבר שאין ללינוקס דרייבר נורמלי לכרטיס מסך של אינטל והדרייבר האחרון הושק אי שם בשלהי 2010. הדרייבר לא מספיק עדכני כדי לדעת לרנדר תצוגת מסך ב-4K וגם כאשר החלפתי את הרוזלוציה לנמוכה יותר (1080) סבלתי מבעיה של overscan במסך בנוסף לתמונה מפוקסלת לחלוטין שלא אפשרה לי לעבוד בצורה תקינה.
אולי בשנת 2009 היה לי את הזמן והסבלנות להתחיל להתעסק עם השיט הזה, אבל היום כשאני נשוי עם ילדה ומתחלק ביומיום שלי על פני כל כך הרבה דברים, אני פשוט לא מוצא להתעסקויות המיותרות האלה זמן.

לאחר מכן עדכון פשוט הפך לסיוט כאשר ירדו למחשב חבילות שבורות:
sudo apt-get update; sudo apt-get upgrade
ואז התקבל לי פלט של מספר חבילות שבורות, דבר שאילץ אותי להריץ עוד מספר פקודות על מנת להכריח את המחשב להתקין גירסאות אחרות על מנת שאלה יפעלו כשורה. חשבתי שאולי זו רק אובונטו שנשארה מאחור, הרי שאין מצב ששום דבר לא השתנה ושאפילו תמיכה בסיסית בחומרה מודרנית חסרה.
החלטתי לנסות ולעבור להפצת האם, דביאן: דביאן מאופיינת בהפצה שהחבילות אשר מרכיבות אותה ישנות יחסית, זה בגלל שהיא לכאורה אמורה להיות נטולת באגים ויציבה מאוד. ההתקנה הייתה פשוטה למדיי , דווקא בזה הם השתפרו.
ואז רגע אחרי ההתקנה נתקלתי בבעיה הראשונה, היא לא יודעת לתמוך ברוזלוציה גבוה.
התקלה הופיעה בדמות זה שלא היו לי פונטים בכלל , ז״א שבסביבה הגראפית לא היה טקסט רק אייקונים. WTF!
שחררתי גם אותה לשלום ועברתי למינט: היא דווקא הייתה בסדר בין השלוש והציע תמיכה דיי יפה, אבל שוב נתקעתי על הדרייבר הארור של אינטל והביצועים הגראפיים היו נוראיים.

נמאס לי, לא קניתי מחשב בשביל לשרוף שעות לטפל בתקלות שהן כל כך בסיסיות.
אני לא יודע איך פעם היה לי תחת לשבת על זה, אבל היום אין לי זמן לשטויות האלה ובסופו של יום אם המערכת לא יודעת לתת מענה לדברים הבסיסיים האלה, אולי שווה לי פשוט לשים אותה בצד ולעבור למוכר והטוב.

רכשתי דרך האתר HRK רישיון OEM לחלונות 10 גירסאת PRO במחיר של 14$.
קיבלתי את הרישיון שניה לאחר התשלום וניגשתי לאתר של מיקרוסופט על מנת להוריד את קובץ ההתקנה.
התקנה של חמש דקות (בדוק) ועולה לך מערכת נטולת תקלות, כל הדרייברים עדכניים Out-Of-The-Box, חלונות אפילו התקינה עבורי את הדרייבר הגרפי האחרון של אינטל. תענוג.

נשארה בי תחושת החמצה ופספוס, החמצה על מה שאובונטו (בפרט ולינוקס בכלל) יכלה להיות.
ופספוס ענק , כי היא כבר כמעט הייתה המערכת האולטימטיבית אבל בכל זאת נשארה הרחק מאחור.
אבל בתוכנה , כמו בחיים עצמם- החזקים מתחזקים ואלה החלשים נעשים רק חלשים יותר עד שהם כמו אובונטו, כבר לא רלוונטים יותר.
כך היה אגב עם מערכות אחרות (2) שבזמנן היו מתקדמות מאוד והציעו חוויה אחרת אך עם השנים נעלמו כלא היו.
האם אובנטו בדרך לשם ? אני לא יודע עדיין. אבל מה שכן גם בקהילת משתמשי אובונטו עולות לא מעט שאלות בנוגע לעתיד שלה.
ואם כבר דיברנו על העתיד, נסו להבין לרגע שאובונטו הייתה, ועדיין, ההפצה המתקדמת ביותר.
אם כך- מה לדעתכם זה אומר על העתיד של כל השאר?

  1. ״סביבה גראפית?״ אתם בטח לא מבינים , אבל בלינוקס בשונה מחלונות או MacOS ישנן מספר סביבות גראפיות , ז״א שהדסקטופ שלכם יכול להיראות אחרת בלחיצת כפתור. 
  2. ראו ערכים הבאים: BeOSBSD ויש עוד המון! 

למה לא יהיה נכון להוריד כעת מיסים?

לאחרונה התפרסמו ידיעות באמצעי התקשורת לפיהם ישנם עודפי גביה במערכת המס בישראל הנאמדים על 7.6 מיליארד שקלים. כל אלה הובילו את ראש הממשלה ושר האוצר להתבטא לא אחת בתקופה האחרונה כי בכוונתם להוריד את שיעור המע״מ וגם את שיעור מס החברות (3%, מדורג לשלוש שנים)

פוליטיקאים, הם פוליטיקאים

לא כלכלנים

יש עניין מאוד נחמד בלעמוד מול המצלמות ולדבר על זה שהממשלה רוצה להקל עם התושבים ועל כן מעדיפה להחזיר לכאורה את הכסף העודף שנגבה מהציבור, אל הציבור.
לרשות הממשלה עומדות מספר דרכים:
1. הגדלת תשלומי העברה וקצבאות
2. הגדלת הצריכה הציבורית
3. הפחתת מיסים
לפני שאנחנו מדברים תאכלס על הורדת מיסים אני רוצה לסקור אתכם בקצרה את שאר החלופות האפשריות: להמשיך לקרוא למה לא יהיה נכון להוריד כעת מיסים?

5 Simple tips that surely improve your trading skills

When I finished the trading courses I dreamed to be a successful intra-day trader. In those days I didn't thought about something else except speculation trading and intra-day setup's; I worked so hard to gain few dollars and in the day after I worked harder to keep them in my pocket.
Like most traders- the first year was not profitable at all. I lost more money than I could afford and after the first year I get kicked out from the game.
loosing almost tree times monthly salary is something that single can live with, but without serious conclusions I cannot make sure it will not happen twice.

There is nothing depressing than sitting on the fence

While I'm understanding what's happened and why for god sake I cannot afford myself trade anymore I decided to create 'Path for success'
I mean recipe, ToDo list:

  • Reading professional books – If you like to be a successful trader – you have to expose yourself to known names who succeeded and wrote about it. You have to learn the way they think and act.
  • Plan your trade, Trade your plan – Raschke first rule says that you have to understand what you're looking for. don't trade like a leaf in the wind. Trading without plan can be very expansive!
  • Invest in your social network – Keep in touch with other traders especially in the beginning, Sharing positions and consultation together can shorten your learning curve and even assist you being profitable early.
  • Break up your self-esteem and ego – The capital market is the best gym for mentally. Always remember you're only a person. Don't trade with ego or honor. If you do not learn how to give up your self-esteem and ego, the capital market will teach you that, and it will be extremely expansive
  • Stay simple – yes, I know you learned how to trade like the greatest names but you have to keep in mind that trading in the capital market require SIMPLE thinking. Don't waste your time on unclear situations. if you don't understand something don't test it with your own money. Always remember that the capital market is a microcosm of the society we live. Keep your focus on the meaning, not on technical matters.

There are many great tips, but I choose the best five tips for beginners.
You can add your own in replies
Have a great weekend!